תומספדיה
Advertisement
תומספדיה

גלנוק (Glennock; שיבוש של Gleih-knock, "גבעה כחולה" בסודרית) הוא כפר קטן המשמש כתחנה האמצעית של רכבת סקארלווי.

היסטוריה

"סדרת הרכבות"

לא היה כפר בַּמקום בשנת 1864, אז הגיעו בנאי הרכבת. הבית היחיד שהיה באופק היה פונדק בודד בשם "The Glennock", שניצב על שביל סוסי המשא בִּנקודה שבה עקבות מחוספסות הובילו למספר חוות. הבעלים עצמו, שאביו טיפל בפונדק לפניו, לא יודע בוודאות מדוע הוענק לו שֵׁם זה. "ייתכן," הוא אומר, "שזה בגלל ששפע פרחי בר באביב מקנים לגבעה שמאחורינו גוון כחול מנצנץ; או אולי אף בגלל שהבחורים עם סוסי המשא שנעזרו בפונדק כתחנת ביניים קיבלו כאן, במסעם למעלה, את ההצצה הראשונה ליעדם וורד פֶל שנישא לגובה בכחול בערפל הרחוק."

הפונדק אכן עמד על שביל סוסי המשא הישן; אולם הבעלים טוען שהיה כאן פונדק זמן רב לפני תחילת הכרייה, והוא שימש כבית התאגדות על נתיב סחר עתיק מעבר לגבעות. עקב סיבה זו הייתה לו חשיבות לחוות המבודדות שהיו פזורות באזור. כשסוחרים נודדים היו מגיעים היה נמסר דבר בואם לאיכרים, ואלו היו מגיעים להחליף תבואה בסחורה שהרוכלים נדרשו למכור.

מכיוון שב-1864 היה הפונדק הבית היחיד שהיה באופק, ומכיוון שעל פי הסקר הייתה זו נקודת הביניים המשוערת של הרכבת, נבנתה תחנה תפעולית שנקראה "גלנוק" על שם הפונדק. אחריה נבנו רציף קטן, מסילה צדדית ומקלט לנוסעים. בעקבות כך צמחה מושבה גדולה מסביב לתחנה. קוטג'ים נבנו לדיור עובדי הרכבת, פועלי מחצבה מצאו את המקום נוח לִמגורים והדבר גרם לכך שהתחנה התפתחה באופן שונה מהאחרות בקו. מרביתן היו רציפים בלתי מאוישים עם מסילות צדדיות ועם מחסנים ללוחות צפחה. גלנוק הייתה נקודת הביניים שבה רכבות עפרה יורדות בהנעת כוח המשיכה היו חולפות ליד רכבות עולות גרורות קטרי קיטור. אי לכך הזדקקה גלנוק לְאיוש מקומי; ארבעה איש בהתחלה שצומצמו לִשניים בהמשך. מנהל התחנה ואשתו גרו בקומה העליונה במבנה שעל הרציף, וקופת הכרטיסים וחדר ההמתנה היו מתחתיה. חדר ההמתנה מעולם לא שימש למטרה זו, ולאחר זמן מה קיבלה אשת המנהל היתר מסר הנדל בראון להופכו למשרד דואר/חנות כללית.

הפונדק נמצא מול העצים משמאל לתחנה, ובימינה גובל בית תפילה וסליאני. בית התפילה כשלעצמו מהווה היבט מעניין. מעניינת אף יותר העובדה שישנה דלת לְבית התפילה מהרציף. למתודיזם השפעה רבה על העמק. אביו של סר הנדל לויד בראון היה מתודיסט למשך כל חייו, וכך גם בנו. נסיעות בְּיום ראשון לא התקבלו בְּעין יפה ברכבת סקארלווי, ולא היו רכבות רגילות; אולם נסיעות לכנסייה היו שונות. הדבר לא יכול היה להימשך במהלך "שנות השממה", אבל "רכבות בית התפילה" היו תכונה נהדרת של הרכבת עד שנות השלושים. התזמון השתנה בהתאם לִזמינות של כומר או מטיף מקומי, אולם בְּכל יום ראשון בבוקר, בצהריים או בערב יצאה רכבת הלוך מקרובנס גייט ורכבת חזור מסקארלווי. שתי הרכבות היו מתוזמנות כך שיגיעו לתחנה התפעולית בגלנוק 20 דקות לפני תחילת שירות הכנסייה. מרגע ההגעה לתחנה היו הנוסעים והצוות נכנסים לְבית התפילה, פרט לְחבר הצוות שהיה תורו להישאר בתפקידו ברכבות. בימי ראשון נדרשו שני קטרים. בימים עברו, התעבורה השבועית לא הצדיקה לרוב שימוש ביותר מקטר פעיל אחד מכיוון שרכבות עפרה וצפחה היו יורדות בְּכוח המשיכה. נוהג זה בוטל רק בשנת 1926, כשרכבת צפחה בהנעת כבידה דהרה דרך המזח והתרסקה לרוחב הקו הראשי של הרכבת הצפון-מערבית.

מיקומו של גלנוק גרם לו להתאים לא רק כמרכז תפילה, אלא גם כמרכז חינוך. טרם מלחמת העולם השנייה פנה בית הספר לְכל הגילאים, אולם מאז 1948 החל לקבל צעירים בלבד. הבוגרים נוסעים מִדֵי יום לְבתי ספר בקרובנס גייט. מעבר לתחנה מתפתל הקו צפונה דרך אדמות גידול ומרעה, תוך מעבר ליד קוטג'ים וחוות פזורים. מכל בית מתחיל לרוב שביל מסומן היטב המוביל לְמדרגה או לְשער בגדר החיה שבצד המסילה. השבילים בלתי רשמיים, אם כי הם מהווים נקודות מסורתיות לעצירה לפי בקשה ברכבות מסוימות ונעשה בהם שימוש ניכר בימי שווקים.

"תומס הקטר וחברים"

בְּסדרת הטלוויזיה נמצא בגלנוק מבנה עץ קטן עם גגון באמצע האזור הכפרי. מסילה שנייה נוספה לתחנה בעונה השמונה עשרה, וחלק מהצמחייה ככל הנראה חסרה. כמו כן נוספה ערוגת פחם מול המסילה השנייה וצורת מגדל המים השתנתה.

טריוויה

גלריה

Advertisement