רכבת קולְדי פֶל

ערך זה עוסק בְּנושא/ים שלא תורגמו לעברית (לפחות לא לעת עתה), או שלא ידוע אם גרסה עברית (רשמית) קיימת. אי לכך, המידע להלן עשוי שלא לשקף את הגרסה הרשמית, בְּמידה שקיימת.

רכבת קולְדי/קאלְדי פֶל (באנגלית: Culdee Fell Railway) היא רכבת גלגלי השיניים היחידה בסודור. רוחב המסילה הוא 2 רגל ו-7 וחצי אינץ' ואורכה 8 מייל (כ-12 קילומטר). לורד הארי באריין הוא יושב ראש החברה, ובקאנון של "סדרת הרכבות" עובד מר וולטר ריצ'רדס כמנהל הנוכחי. מר פרסיבל אחראי על רכבת יחודית זו בסדרת הטלוויזיה.

היסטוריה[]

רכבת קולְדי פֶל הייתה פרי יוזמתה של רכבת סודור התיכון, שהציבה לעצמה את המטרה לעודד תיירות בסודור מאז ראשיתה, ובפרט במחוז פיל גוֹדְרֶד (Peel Godred). רכבת סודור התיכון קיוותה לאפשרות להרחיב את הקו סביב פסגת העמק עד לקירק מאצ'אן, ממנה יכלו נוסעים לעלות אל הפסגה ברכבת הררית.

לורד פיטר באריין היה בעל הקרקעות שאדמתו הייתה עלולה להיפגע קשות מהמיזם, ואף שהוא היה בעד רכבות באופן כללי סירב להתיר בניית מסילה לאורך צלע ההר שלו בטענה להשחתה אפשרית של הנוף הטבעי. כתוצאה מכך נדחה המיזם למשך כמה שנים.

הדבר העניק לעובדי רכבת סקארלווי הזדמנות שהם לא היססו לנצל. הם היו בעמדה לספק גישה קלה לנתיב קצר יותר במעלה ההר, ודאגו לכך שהנסיעות לקולְדי פֶל פורסמו בהיקף רחב. נסיעות אלו זכו לפופולריות רבה. נוסעים הגיעו אל הרכבות בתחנת סקארלווי רכובים על עגלות רתומות לסוסים שיצאו למסעות קצרים אל האזור בו חצה השביל העתיק את דרך הבוצה. העלייה הקצרה הוכחה כאטרקטיבית עד מאוד, ורכבת סקארלווי השפיעה לרעה על תושבי פיל גוֹדְרֶד וקירק מאצ'אן, שראו את תנועת התיירים שלהם הולכת ונוהרת לעברו השני של האי. עם זאת, לאחר תקופה ארוכה הגיעו תלונותיהם מלאות העצב לשיאן בהקמת ועדה שעתרה ללורד פיטר בדרישה לשנות את דעתו.

אי לכך היה זה בפברואר 1897 שנחנכה רכבת גלגלי השיניים על ידי העלמה אליין, בתו הבכורה של לורד פיטר, בקירק מאצ'אן. החסות ניתנה על ידי "חברת הרכבת הקלה והמלונות של קולְדי פֶל" (Culdee Fell Tramroad and Hotel Company Ltd) שנוסדה בשנת 1896 תחת הכהונה של לורד פיטר כיושב ראש. אי לכך הייתה זו עמדתו לוודא כי חלקו הנמוך של קו הרכבת השתרע סביב אדמתו, במקום לעבור הישר דרכה במעלה צלע ההר כפי שהוצע במקור.

רכבת הר סנודון נפתחה זמן מה קודם לכן, ובהתאם לעצת החברה אומצה מערכת גלגלי השיניים של אבט (Abt). מומחים מרכבת הר סנודון סייעו אף הם במידה ניכרת בבניית המסילה החדשה. אי לכך אין זה מפתיע שהשתיים דומות מבחינות רבות. ההבדל העיקרי הוא שהעלייה של רכבת סנודון קצרה וחדה (43 ורבע מייל בלבד), ואילו קו קולְדי פֶל ארוך פי שניים עם שיפועים קלים בתחתית ההולכים וגדלים בחצי המייל האחרון עד לתחנת הפסגה.

הבנייה התקדמה ללא בעיות והקו קיבל היתר לתנועת נוסעים במרץ 1900 על ידי המפקח ממועצת המסחר, לאחר בדיקות קפדניות של שיטות התפעול ושל אמצעי הזהירות. הקו נפתח לציבור ביום שני של חג השבועות הנוצרי, והכל הלך כשורה למשך תקופה של חודש ומעלה בלבד. ואז קטר מס' 1, גוֹדְרֶד (Godred), נשמט בנקודת "גב השטן" ונפל לתוך הגיא בדרך חזרה למטה. נוסעי הרכבת שמרו על קור רוח ואיש לא נפגע בתאונה. עם זאת כשחולץ הקטר למחרת התגלה כי מצבו היה מעבר ליכולות התיקון המקומיות. בשלב זה הייתה בנייתו מחדש מחוץ למשוואה הכלכלית, ועל כן הוכנסו שרידיו של גוֹדְרֶד לירכתי מחסן הקטרים של רכבת קולְדי פֶל, בו שימשו כמקבץ רב-תועלת של חלקי חילוף לתיקון האחרים למשך השנים הבאות.

ההשערה הכללית הייתה שהתאונה נגרמה בגין אבן שנתקעה בין שניים מהחריצים של המסילה המשוננת, אך טענה זו לא הוכחה מעולם. הקו נסגר לשארית ימי הקיץ תוך נקיטת הליכים קפדניים למניעת האפשרות לתאונות בעתיד. רכבת קולְדי פֶל נפתחה מחדש ביום שני של פסחא 1901 ופעלה מאז ללא פגמים בעברה הבטיחותי. היו כמובן מעט פישולים כגון הצרות שגרם קטר מס' 6 אך הם נדירים מאוד, ועל אף שהם מהווים מטרד וגורמים לאי-נוחות מעולם לא נפגע שום נוסע כתוצאה מהם.

בתגובה לתלונות מאיכרים על בידודם ועל המחסור בתחבורה עבורם, רכבת קולְדי פֶל בנתה עקלתונים (מסילות צדדיות) באזור שיילו וסיפקה קרונות לשירותי הובלת משא. העסק היה מהיר ותוסס לתקופה ארוכה. עם זאת, היות והחיובים על רכבות הרריות גבוהים כצפוי לעומת אלו החלים על קווי רכבת רגילים הגיעו תלונות רבות, וכשמועצת האי ביצעה עבודות שיפורים בכבישים החלה תנועת המשא והנוסעים לדעוך ולהיעלם. רכבת קולְדי פֶל היפטרה מהקרונות וביטלה את העקלתונים, אבל התחנה הושארה.

הקטרים הראשונים שתפעלו את הקו היו גוֹדְרֶד, ארנסט, וילפרד, קולְדי ושיין דואיני, שהגיעו בהזמנה משווייץ לחנוכת הקו. אף שתוחזקו היטב נאלצו קולְדי ושיין דואיני לעבור שיפוצים כבדים שנים ספורות אחר כך. לימים נרכשו שלושה קטרים בשמות לורד הארי, אלאריק ואֶריק (Eric). תחילה הגיע לורד הארי, דבר שאיפשר לשלוח את קולְדי לאירופה, ואלאריק ואֶריק הגיעו שישה חודשים אחריו, דבר שאיפשר לשלוח את שיין דואיני לשווייץ. ארנסט ווילפרד הוחלפו בַּקטרים החדשים יותר.

תפעול הקו[]

הקו מתחיל מתחנת קירק מאצ'אן ומטפס עד לפסגת ההר. בדרך עובר הקו בשיילו, ולאחר מכן לאורך שמורת חיות הבר שבפול-ני-קרינק. בהמשך עוצר הקו בשביל סקארלווי (שם נפגשים אוטובוסי "כבישי סודור" עם הרכבות), ב"גב השטן", ולבסוף בקולְדי פֶל, פסגת ההר. הקו פתוח בין פסחא למיסת מיכאל, ותחזוקתו מתבצעת בעונת החורף.

טריוויה[]

מחמת אמצעי הזהירות המחמירים והתעבורה הדלה ברכבות הרריות הוצגה רכבת זו בספר אחד בלבד ב"סדרת הרכבות". עם זאת, היא הוזכרה בספר "תומס וחבריו", האחרון בסדרה.
הקו שואב השראה מרכבת הר סנודון הידועה, משכנם של הקטרים המקבילים במציאות. גונבור ופיטר אדוארדס נסעו אליה לקבלת השראה לאיורי הספר.
עד 1964, קטרים במערך שנדרשו לעבור תיקונים נשלחו חזרה למפעל המקורי בשווייץ או למפעל תיקונים עלום שֵׁם באנגליה. לאחר שובו של שיין דואיני מתיקוניו באותה שנה התבצעו כל תיקוני הקטרים במפעל התחזוקה שבקרובנס גייט.
האזכור הראשון לרכבת קולְדי פֶל בסדרת הטלוויזיה היה בסרטון חינוכי אודות ההבדלים בין רוחב מסילה צר לבין רוחב תקני (143.5 ס"מ). על פי הסרטון, מנהל רכבת קולְדי פֶל הוא מר פרסיבל.
קולְדי פֶל הוצגה במשחק המחשב "הרפתקאות רכבתיות", אבל תוארה כתחנת רוחב תקני.

קטרים[]

ציוד נייד[]

גלריה[]


רכבת קולְדי פֶל
גוֹדְרֶד • ארנסט • וילפרד • קולְדי • שיין דואיני • לורד הארי/6/פטריק • אלאריק • אֶריק